מבט ארוך טווח על הקורונה

היום ה-28 מאז התפרצות הנגיף בישראל. יום של הידוק הסגר. ומספר האבחונים המצטבר עד הערב הוא 1442 – מספר נמוך בכ-200 אבחונים מקו המגמה שלנו. מהו המספר האמיתי? נדע כנראה רק בבוקר.

היום ה-28 מאז התפרצות הנגיף בישראל. יום של הידוק הסגר. ומספר האבחונים המצטבר עד הערב הוא 1442 – מספר נמוך בכ-200 אבחונים מקו המגמה שלנו. מהו המספר האמיתי? נדע כנראה רק בבוקר.

בדקנו את הנתונים שהתפרסמו הבוקר, 23 במארס: משרד הבריאות הודיע על 1238 מאובחנים, מספר שהתאים לתחזית שלנו לגבי ערב ה-22 במארס, והודיע שבמהלך ה-22 במארס אובחנו 224 חולים חדשים, מספר גבוה ממה שראינו אתמול. הדבר מורה על כך, שהמספרים המתפרסמים בבקרים הם המתאימים למספר האבחונים המצטבר של אתמול. להזכירכם, בשבת בבוקר עדכנו את כל הגרף על פי נתונים מרוכזים של משרד הבריאות – בכל יום המספר היה גבוה מזה שהיה בידנו. מכאן למדנו שיש צורך לעדכן כל בוקר את המספר של יום האתמול – וכך נעשה מעתה ואילך. וזה הגרף המוצג כאן – חוץ מהנקודה האחרונה. מכאן שגם ההשערה המהוססת שלנו מאתמול בערב על האטה בבדיקות אינה תקפה.כנראה שגם משרד הבריאות לא אופטימי ולכן לחץ כל היום על ראש הממשלה להדק את הסגר.

אנו יושבים ויושבות בבתים ושואלים את עצמנו עד מתי? כמה זמן נצטרך להישאר בבית, ולאיזה עולם נצא. ולכן נקדיש הערב את הפוסט לתחזיות ארוכות טווח – מה הצפי לחודשים הקרובים?

היעד הראשון במעלה שעומד במרכז המאמץ של כ-20 חברות ביוטכנולוגיה (כמה מהן ישראליות) הוא פיתוח חיסון לנגיף. מרגע שחיסון כזה יהיה זמין לשימוש האנושות, ולאחר שאחוזים ניכרים באוכלוסייה יחוסנו בו, נוכל להתייחס למגפת הקורונה כאל כל מחלה ויראלית מדבקת אחרת. מתי זה יקרה? קשה לדעת, אולם ההערכות מדברות על טווח של כשנה וחצי (תאריך היעד המדובר הוא נובמבר 2021). עיקר הזמן יוקדש לבדיקת יעילות החיסון, לפני שזה יאושר לשימוש על כלל האוכלוסייה. חברת Moderna הייתה הראשונה שהתחילה ניסוי מוקדם בבני אדם וכבר בשבוע שעבר הוזרק החיסון למתנדבת הראשונה. בשלב ראשון תיבדק בטיחות חיסון שיפותח בקבוצה מצומצמת מאד של אנשים ורק לאחר מכן תיבדק בטיחותו ויעילותו בקרב מדגם רחב של פרטים באוכלוסייה (שני שלבים, תחילה בקבוצה בינונית בגודלה ולאחר מכן גדולה הרבה יותר). רק לאחר שיסתיימו שלושת השלבים תוכל החברה המפתחת לפנות ל-FDA עם תוצאות הניסוי ולבקש את אישורו להפצת השימוש בחיסון לכלל האוכלוסייה העולמית.

ואם כך, עולה כמובן השאלה, מה יהיה עד אז? כמה מהר תתפשט המגיפה בקרב אוכלוסיית העולם, האם במדינות שבהן נראה כי נבלמה המגיפה, דוגמת סין או דרום קוריאה צפוי גל הדבקה שני ושלישי? או האם נגזר עלינו לראות מחזות דוגמת מה שמתרחש באיטליה בעוד ועוד מדינות ברחבי העולם או להיות בסגר את כל התקופה עד לפיתוח החיסון והפצתו בעולם? ובמילים אחרות, כיצד עלינו לנהוג?
בהקשר זה מרתק לקרוא מודל שפורסם על ידי קבוצת מחקר באימפריאל קולג' בראשותו של פרופ' ניל פרגסון, שדן בשאלה מהי הדרך האופטימלית לעבור את השנה וחצי הקרובות עד לפיתוחו של חיסון אפקטיבי לנגיף הקורונה. במאמר (קישור למאמר המקורי בתחתית הפוסט) הם דנים בשתי אסטרטגיות חלופיות: הפחתה (mitigation strategy) אל מול עצירה (suppression strategy) . אסטרטגיית ההפחתה מטרתה לצמצם את אירועי ההדבקות בנגיף ובכך לוודא שמערכת הבריאות תוכל להמשיך ולתפקד, יימנע מצב של ביקוש יתר למכונות הנשמה ולמיטות אשפוז וייוודא כי קיים צוות רפואי גדול דיו הזמין לטיפול בחולים. במסגרת אסטרטגיה זו, אין ציפייה כי המגיפה תיבלם, אלא מעוניינים להפחית את כמות החולים באופן שיאפשר המשך תפקוד מערכת הבריאות. הדרך להפחתה עוברת בראש ובראשונה דרך בידוד אוכלוסיות הסיכון. זהו המודל שנקטה בריטניה בשבועיים הראשונים להופעת מקרי הקורונה באנגליה. בעקבות הדו"ח הגיעו גם בבריטניה למסקנה שהדרך הזאת אינה יעילה דיה בשל כמות המודבקים באוכלוסייה ועקב ההשלכות החברתיות של יישום האסטרטגיה הזאת שתצריך בידוד ארוך טווח של אוכלוסיית הגיל השלישי ומקרי תמותה רבים בקרבם עד להשגת בידוד מלא של קבוצה זו.

אסטרטגיית העצירה, כשמה כן היא, מטרתה לעצור את התפשטות הנגיף. לשם כך על המדינות הנוקטות באסטרטגיה זו לנקוט בשילוב צעדים חריפים ביותר: סגר הדוק (נשארים בבית – נקודה!), בידוד חולים, מעקב (גם אלקטרוני), מספר גבוה של בדיקות סקר, ותגבור מערכת הבריאות. סין, בחבל חובאי, דרום קוריאה וסינגפור עשו זאת וחזרו לשגרה.

אבל הפרטים חשובים, ובייחוד העיתוי. מדינות שיאחרו לפעול ישלמו מחיר. המודל צופה כי מדינות שלא ינקטו באף אחת מן האסטרטגיות האלה יגיעו למצב של קריסת מערכת הבריאות שלהן כבר באמצע אפריל ולהדבקה של מעל 80% מאוכלוסייתן. הדבר יביא עמו ריבוי מקרי מוות כתוצאה מאי יכולתה של מערכת הבריאות לטפל בחולים. תומס פויו, שעל הבלוג שלו המלצנו בעבר, טוען שנקיטת צעדים חריפים בזמן (במהלך שאותו הוא מכנה "הפטיש") תאפשר בלימה של המגפה תוך כמה שבועות, והגעה למצב של שליטה במחלה (אבל לא היעלמותה) עד למציאת חיסון. זהו שלב של עליות וירידות בתחלואה (שלב שפויו מכנה "הריקוד" אם כי התיאור "נדנדה" אולי מתאים לו יותר). פויו מבסס את טענתו על מה שקרה בסין, בדרום קוריאה ובסינגפור. (ראו גרף 1 וקישור שני)
על מנת לעבור את השנה וחצי הקרובות מבלי שמערכות הבריאות יקרסו מדברים החוקרים על מודל של "שחרור לסירוגין" כלומר, נקיטה באסטרטגיה של עצירה עד להורדה משמעותית של מקרי ההדבקה, שחרור האוכלוסייה למשך תקופה שתימשך כחודשיים והטלת המגבלות מחדש לאחר שאחוזי ההדבקה יגדלו שוב מעבר לסף מסוים. חוקרי אימפריאל קולג' מדברים על "נדנדה" די חריפה, סגר ארוך יחסית, ולאחריו תקופות קצרות של ותקופות קצרות של שחרור (גרף 2). פויו טוען, שאם "הפטיש" יונחת חזק מספיק, יהיה אפשר לחזור לשגרה תחת פיקוח הדוק, ונדנדה תנוע ברכות יחסית.
בשני המודלים נראה לנו שהשנה וחצי עד לפיתוח חיסון תהיה מעניינת…
המחקר של אימפריאל קולג':

https://www.imperial.ac.uk/…/Imperial-College-COVID19-NPI-m…
הבלוג של תומס פויו:
https://medium.com/…/coronavirus-the-hammer-and-the-dance-b…

https://www.facebook.com/dorit.shweiki/posts/10157828890923964
כותבים: ד"ר איתן קריין וד"ר דורית שוויקי

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.